כידוע לכל, פסיפס (או מוזאיקה בלעז) הוא צורה של אומנות - יצירת תמונות מורכבות בעזרת חתיכות קטנות של חומר קשיח, בדרך כלל אבן או קרמיקה או זכוכית (או שילוב בין כולם). פסיפס היא אומנות עתיקה בת אלפי שנים שנשארה פופולרית עד ימינו אלה, בעיקר בגלל הקלות היחסית של יצירה בה והשימושיות של מוצריה (שולחנות פסיפס או תמונות פסיפס או כל מוצר פרקטי אחר). בהשאלה, המילה פסיפס מציינת אוסף מגוון של פרטים קטנים שיוצרים ביחד תמונה, או ציבור, או מבנה לוגי כלשהו. מטרתו של מאמר זה איננה לדון באומנות של יצירת פסיפס אלא דווקא במונח פסיפס כפי שהוא מושאל לתחומים אחרים.
כולנו מכירים את לוח השחמט - 64 ריבועים שחורים ולבנים לסירוגין. בהפעלת הדמיון, ניתן להתייחס ללוח זה כאל פסיפס של ריבועים, שבמקרה זה זהים בגודלם ומסודרים בשתי וערב אחיד, קצוב ומדויק מאוד. זהו מעין פסיפס עתיק מאוד, שהפופולריות שלו חצתה מזמן את גבולות המשחק והפכה לאייקון גרפי ותרבותי. עיצובים גרפיים רבים של מוצרים בני זמננו מסתמכים על מבנה פסיפס עתיק זה, וניתן לזהות פסיפס שחור-לבן כזה בריצופים, עיצובי בדים, יצירות אומנות וגרפיקה ואין-ספור מוצרים מסוגים שונים.
בתחום הקרמיקה השימושית, חיפויים וריצופים העשויים פסיפס של חתיכות קטנות פופולריים מאוד כאמצעי בנייה פרקטי. יריעות פסיפס של ריבועי קרמיקה קטנים נמכרים בחנויות לאריחי קרמיקה, והן פופולריות מאוד בעיצוב חדרי אמבט ושירותים, בריצופי קרמיקה ובחיפויי קירות דקורטיביים. ידועה הטכניקה של ציפוי בתים שלמים ביריעות פסיפס כאלו, שמודבקות על הקירות במקום טיח רגיל - פתרון פרקטי לבעיית ההתפוררות של טיח בתנאי לחות גבוהה. אדריכלים ומעצבים משתמשים לא אחת בטכניקה זו של חיפויי מוזאיקה כדי לקשט ולעטר בניינים שלמים, וידועה הדוגמה של מלון "דן" בתל-אביב שעוצב בידי האומן יעקב אגם.
המשמעות של "רבגוני" למילה פסיפס תרמה ליצירת המונח פסיפס אנושי - אוסף של פרטים (במקרה זה, בני אדם) מסוגים שונים, תרבויות שונות, רמות שונות ואפילו גזעים שונים שמהווים ביחד ציבור אחד. פסיפס אנושי מעלה מיד בדמיון תמונה של המוני בני אדם, כל אחד עומד ברשות עצמו אך כולם ביחד משלימים תמונה אנושית ססגונית אחת. נלווים למונח פסיפס אנושי גם המונחים פסיפס של דעות, פסיפס של תרבויות, פסיפס של דמויות וגם פסיפס של אמונות - איזה שימוש מוצלח בשמה של אומנות עתיקה!
מטרתם הראשונית של צירופי פסיפס עתיקים היתה ריצוף, והצד הדקורטיבי או האומנותי של ריצופי פסיפס כאלו היה נלווה לצד הפרקטי. ברבות הימים, כאשר התפתחו טכניקות ריצוף עשירות ומשוכללות יותר (למשל, ריצוף שיש) ולבסוף גם מתועשות יותר (מרצפות כפי שהן מוכרות לנו כיום), לא ויתרו המעצבים על המורשת של פסיפס כמקור הריצוף. ריצופי שיש מפוארים כוללים פעמים רבות פסיפס של צורות וצבעים; מרצפות צבעוניות שיוצרות דוגמאות "שטיח" שימשו את אומנות הבנייה הערבית במשך דורות; וגם בימינו ממשיכים לרצף משטחים בעיצובים דמויי פסיפס של מרצפות מעוטרות מסוגים שונים ובצבעים שונים. לא בדיוק פסיפס כפי שהוא מוכר לנו מן ההיסטוריה של האומנות, אך בהחלט פסיפס של צורות וצבעים שנשען על המורשת העתיקה הזאת.
מוזאיקה - המונח הלועזי למילה פסיפס - משמשת גם היא בשפות שונות כהשאלה למגוון, לתשבץ ולמקבץ. מעניין להיזכר, כי דפדפן האינטרנט הראשון זכה לשם Mosaic - מוזאיקה - ולא בכדי: אין כמו האינטרנט כדי לייצג מוזאיקה של נושאים, מוזאיקה של תרבויות, מוזאיקה של דעות, מוזאיקה של תמונות, מוזאיקה של מידע, מוזאיקה של אנשים - אוסף עצום של פרטים, שכמו יצירת מוזאיקה משובחת מהווה בסופו של דבר תמונה אחת גדולה.
כולנו מכירים את לוח השחמט - 64 ריבועים שחורים ולבנים לסירוגין. בהפעלת הדמיון, ניתן להתייחס ללוח זה כאל פסיפס של ריבועים, שבמקרה זה זהים בגודלם ומסודרים בשתי וערב אחיד, קצוב ומדויק מאוד. זהו מעין פסיפס עתיק מאוד, שהפופולריות שלו חצתה מזמן את גבולות המשחק והפכה לאייקון גרפי ותרבותי. עיצובים גרפיים רבים של מוצרים בני זמננו מסתמכים על מבנה פסיפס עתיק זה, וניתן לזהות פסיפס שחור-לבן כזה בריצופים, עיצובי בדים, יצירות אומנות וגרפיקה ואין-ספור מוצרים מסוגים שונים.
בתחום הקרמיקה השימושית, חיפויים וריצופים העשויים פסיפס של חתיכות קטנות פופולריים מאוד כאמצעי בנייה פרקטי. יריעות פסיפס של ריבועי קרמיקה קטנים נמכרים בחנויות לאריחי קרמיקה, והן פופולריות מאוד בעיצוב חדרי אמבט ושירותים, בריצופי קרמיקה ובחיפויי קירות דקורטיביים. ידועה הטכניקה של ציפוי בתים שלמים ביריעות פסיפס כאלו, שמודבקות על הקירות במקום טיח רגיל - פתרון פרקטי לבעיית ההתפוררות של טיח בתנאי לחות גבוהה. אדריכלים ומעצבים משתמשים לא אחת בטכניקה זו של חיפויי מוזאיקה כדי לקשט ולעטר בניינים שלמים, וידועה הדוגמה של מלון "דן" בתל-אביב שעוצב בידי האומן יעקב אגם.
המשמעות של "רבגוני" למילה פסיפס תרמה ליצירת המונח פסיפס אנושי - אוסף של פרטים (במקרה זה, בני אדם) מסוגים שונים, תרבויות שונות, רמות שונות ואפילו גזעים שונים שמהווים ביחד ציבור אחד. פסיפס אנושי מעלה מיד בדמיון תמונה של המוני בני אדם, כל אחד עומד ברשות עצמו אך כולם ביחד משלימים תמונה אנושית ססגונית אחת. נלווים למונח פסיפס אנושי גם המונחים פסיפס של דעות, פסיפס של תרבויות, פסיפס של דמויות וגם פסיפס של אמונות - איזה שימוש מוצלח בשמה של אומנות עתיקה!
מטרתם הראשונית של צירופי פסיפס עתיקים היתה ריצוף, והצד הדקורטיבי או האומנותי של ריצופי פסיפס כאלו היה נלווה לצד הפרקטי. ברבות הימים, כאשר התפתחו טכניקות ריצוף עשירות ומשוכללות יותר (למשל, ריצוף שיש) ולבסוף גם מתועשות יותר (מרצפות כפי שהן מוכרות לנו כיום), לא ויתרו המעצבים על המורשת של פסיפס כמקור הריצוף. ריצופי שיש מפוארים כוללים פעמים רבות פסיפס של צורות וצבעים; מרצפות צבעוניות שיוצרות דוגמאות "שטיח" שימשו את אומנות הבנייה הערבית במשך דורות; וגם בימינו ממשיכים לרצף משטחים בעיצובים דמויי פסיפס של מרצפות מעוטרות מסוגים שונים ובצבעים שונים. לא בדיוק פסיפס כפי שהוא מוכר לנו מן ההיסטוריה של האומנות, אך בהחלט פסיפס של צורות וצבעים שנשען על המורשת העתיקה הזאת.
מוזאיקה - המונח הלועזי למילה פסיפס - משמשת גם היא בשפות שונות כהשאלה למגוון, לתשבץ ולמקבץ. מעניין להיזכר, כי דפדפן האינטרנט הראשון זכה לשם Mosaic - מוזאיקה - ולא בכדי: אין כמו האינטרנט כדי לייצג מוזאיקה של נושאים, מוזאיקה של תרבויות, מוזאיקה של דעות, מוזאיקה של תמונות, מוזאיקה של מידע, מוזאיקה של אנשים - אוסף עצום של פרטים, שכמו יצירת מוזאיקה משובחת מהווה בסופו של דבר תמונה אחת גדולה.
